מיד כשיצא הספר דופליקטים 2 או בשמו המפורט יותר "אוצרים: כבלי החירות" עלתה הבקשה ממאות מיילים: "תכתבי מאמר". או יותר ברור: "תעני לשאלות".
אמרתי שאחשוב על זה.
היו הרבה עיכובים. תסריטים שכתבתי (ועדיין כותבת... תסריט זה הליך ארוךךךךך) סיפורים בהמשכים, ועיקר העיקרים: דופליקטים 3 שהתחלתי לכתוב ממש מיד אחרי פסח.
התחלתי, ונשאבתי אל תוך פנטזיה מטורפת לגמרי, כך שחבל היה לי לעצור את הזרימה המהירה של הרעיונות והמילים. ייקח זמן רב עד שהשלד יבשיל לספר.
השלד נמצא כעת בשלבי הקמה, עוד לא עבר אפילו משלב של שלד לסיפור ממשי. חודשים ארוכים, מייגעים אך מלאי סיפוק, מפרידים בין שלד של סיפור לבין ספר עב כרס שכתוב בלשון רהוטה.
איפה היינו? אה, כן, הסיבה לעיכוב במאמר. אז מלחמת 12 הימים תרמה את חלקה – כשהילדים בבית, אני נמצאת איתם בימים וכותבת בלילות. לילות שלמים ללא שינה, או עם שינה של שעתיים- שלוש, כדי לעמוד בעז"ה ביעד של ספר לפסח. אין תירוצים לקהל הממתינים...
אבל המיילים דחקו והפצירו, המלחמה נגמרה, החופש הגדול הגיע וגם הסתיים, החגים שבאו לאחר מכן סחפו גם הם, אבל גם הם כבר אחרינו, כך שלא נותר לי אלא לפנות כמה שעות ממקלדתי העמוסה, ולנסות לענות על כמה מאלפי השאלות שנשאלתי.
קודם כל אגרופיו – הטעות המביכה והמצערת, שנפלה בשוגג ולא באשמת המגיהה המקסימה שעברה על הספר לפני שהוספתי את הניקוד האוטומטי. הלחץ של הרגע האחרון הביא אותי לדלג על קריאה נוספת, (מס' מאה שלושים ואחת, אבל למי אכפת? רק הקב"ה בוחן השתדלות, בני האדם רוצים תוצאות!) וזה מה שקרה. מתנצלת. השבוע שקדם להוצאה לאור היה שבוע ללא שינה בכלל, 72 שעות מול מחשב בלי הפסקה, אבל זאת לא תשובה מספקת לקוראים נאמנים שכמוכם. מה שכן, במהדורות הבאות תתוקן בעז"ה הטעות הזו ועוד כמה דומות לה.
התרעומת הנוספת שעלתה מקהל הקוראים היא שלא רק שלא עניתי לשאלות (למה טהולא נתן לזירו את כדור הטונגו! למה!!!) אלא הוספתי חדשות.
אז כמו שכתבתי בהקדמה לחלק 2, סדרת פנטזיה זקוקה לסבלנות ולאמון. בחלק 3 מתבררות תשובות רבות יותר מאשר בחלק 2, אך כמובן נוצרות שאלות חדשות... ובכל מקרה, הסיבה של זירו- טהולא תתברר לכאורה רק בחלק האחרון. אלא אם הגיבורים יפתיעו אותי וידרשו לגלות את התשובה קודם לכן. גם זה קורה. הלן, למשל, התעקשה לספר את סיפור חייה כבר בחלק 3, על אף שהפצרתי בה לחכות לחלק 4. עשינו פשרה: חצי בספר הזה, וחצי בחלק 4. ונחה דעתה.
דבר שני: התנצלות עמוקה בפני אלפי שולחי המיילים ושואלי השאלות. אני חוזרת למעטים, כי ב"ה העומס הולך וגדל, ולמעלה מ10,000 מיילים כבר נחתו בתיבת המייל שלי. אם אענה לכל אחד, לא יהיה דופליקטים לפסח וגם לא לסוכות הבא. במיוחד כשחלק גדול מהמיילים כולל שאלות ארוכות על החורים והסתירות, ואיך ייתכן שכך או אחרת. ובקשה להסברים ארוכים, מה שאין ביכולת זמני הדחוק לתת.
היעדר הזמן הוא גם הסיבה שאיני נכנסת לענות לשאלות ארוכות ורבות שאני מקבלת דרך האתר "פרוג" ותודה לכל השואלים והמתעניינים.
בגדול, השאלות שחזרו על עצמם היו השאלות הבאות:
למה זירו היה צריך לקשור את ידי הדופליקטים בשעה שהיה לו את התליון? התשובה הברורה היא כדי שלא ידעו שיש לו את התליון. אם הדופליקטים יראו שהם לא מצליחים להדפלקט ולבצע נקסום – הם ישאלו את עצמם למה. כאשר ידיהם כבולות הם לא שואלים את השאלה הזו.
למה זירו לא נהרג על ידי אנשיו? כיוון שהטיל משטר ברזל. למה סטאלין\קים-ג;ונג און\חמינאי לא נהרגו על ידי אנשיהם?. דרוש יותר מאומץ לב כדי להרוג דיקטטור. אנשיהם אפילו לא מעזים לחשוב על זה, קל וחומר לא לבצע.
ולמה הדופליקטים לא הורגים אותו? כי התליון מגן עליו מפניהם, ואמצעי הגנה תוצרת פיוצ'ר מגנים עליו מפני בני אנוש. האם הוא מוגן במאה אחוז? לא. אבל מוגן בערך כמו נשיא ארצות הברית בעוד 100 שנה... כלומר, כמו הנשיא היום, בתוספת כל היכולות הטכנולוגיות שיהיו עד אז, אם חלילה לא יבוא המשיח.
מה עוד? ההקבלה המייאשת להארי פוטר, שאין בין הסדרה לבינו ולא כלום חוץ מאשר ששניהם פנטזיה... והניסיונות להשוות מגוחכים (בשניהם יש גיבור ונבל! בשניהם משתמשים בידיים! בשניהם יש חיות קסומות! בשניהם יש דמות חזקה טובה שעוזרת לגיבור!) כי הרי מה ששווה ביניהם שווה בין דופליקטים לכל סדרת פנטזיה שהיא. האם רולינג עצמה לא שאבה השראה משר הטבעות?! היא סיפרה על זה בעצמה. כמעט כל ספר שנכתב שואב השראה מספר שקדם לו.
ועוד משהו חשוב: כשם שהודיתי בגלוי שקראתי את הארי פוטר, אני מצהירה בקול רם שלא קראתי שום פנטזיה נוספת. אף לא אחת. אז כל מיני ששאלו באישי אם לקחתי השראה מפנטזיות נוספות, והגדילו לעשות כאלו שהצהירו שקראו "ספרים ממש דומים" לדופליקטים, אז התשובה היא לא. לא קראתי שום דבר חוץ מזה. קודם כל, כי כללית אני משתדלת להימנע כליל מספרות זרה שהיא בעיניי אסון רוחני, ושנית, למפרע אני מצטערת על שקראתי את הארי פוטר. הייתי צריכה לתת לעצמי להבשיל לבד עם הפנטזיה...
אבל אין מה לומר, בסופו של דבר, הפנטזיה התקבלה באהדה עצומה בקרב הציבור. המהירות בה לא רק אזלו הספרים – אלא השיחות שנערכות על מושגים שנשאבו מן הסדרה – הם אלו שנותנים כוח להמשיך למרות המלעיזים שמתעקשים למצוא חורים, סתירות והשוואות מקוממות לסדרות אחרות.
לא קל לברוא עולם ולהיצמד לכללים שקבעתי בעצמי. אבל למען כל המחזקים, הנלהבים והאוהדים – שווה להמשיך.
יש הרבה סודות בקרב הדופליקטים. רובם לא התגלו עדיין, ובחלק הבא מתחילים להתגלות. מעט ולאט.
יש למה לחכות, פסח תשפ"ו, בעזרת השם.